להכיר חברים

איך מכירים חברים בגיל 50? ועוד כשעובדים מהבית...

יש דברים שכשהם קורים בילדות, אנחנו בכלל לא חושבים עליהם. חברים, למשל.

בתור ילדים הכול נראה פשוט יותר. פוגשים את השכן, משחקים יחד – והופ, נהיים חברים. בגן זה קורה כמעט באופן טבעי, וגם במסגרות אחרות. אצלי זה היה קצת אחרת. בבית הספר היסודי הייתה לי חברה אחת, ובתיכון הכרתי עוד שתי חברות. בשנה מתקדמת יותר,

אף אחד לא ממש התייחס אליי. לא קראו לזה חרם, אבל לפעמים כך זה הרגיש.

אחר כך הגיעו הלימודים באוניברסיטה, ושם משהו השתנה. הכרתי הרבה אנשים, נוצרו חברויות חדשות, והרגשתי הרבה יותר שייכת. במהלך השנים הכרתי עוד נשים וגברים נפלאים, וכמובן גם את יוסי, בן הזוג האהוב שלי.

ועדיין, היום, כשאני כמעט בת 50, אני מגלה שלהכיר חברה טובה חדשה זו משימה לא פשוטה.

יש לי את החברה הכי טובה בעולם, חברה נוספת מהתיכון שדווקא התקרבנו אחרי סיום הלימודים, ועוד כמה חברות מהאוניברסיטה. אני מודה על כל אחת מהן. אבל הייתי שמחה להכיר עוד חברה קרובה – מישהי שאפשר לדבר איתה בטלפון באופן קבוע, להיפגש פעם בשבוע או שבועיים, לשתף, לצחוק ולהיות שם אחת בשביל השנייה.

זה מורכב, במיוחד כשעובדים מהבית, כשיש מגבלה בניידות, וכשאין ילדים שבאמצעותם מכירים הורים אחרים. לכן אני מנסה ליזום מפגשים חברתיים, להכיר אנשים דרך היוזמות שלי ודרך מקומות העבודה שלי. אני מאמינה שאם לא מחכים אלא יוצאים, יוזמים ונשארים פתוחים – הסיכוי גדל.

אני לא מתייאשת. להפך. אני מאמינה שהחברה שאני מחפשת עוד נמצאת שם, ושיום אחד דרכינו ייפגשו.

ועד אז, אני ממשיכה להאמין, ליזום ולהכיר אנשים חדשים.

ועכשיו אני סקרנית לשמוע אתכם: איך אתם מכירים חברים חדשים בגיל 50? ואם אתם עובדים מהבית – מה עוזר לכם לשמור על חיי חברה?

נראה לי שהפוסט הזה ייגע בהרבה אנשים, כי התחושה הזו של לחפש חברות אמיתית בגיל מבוגר היא הרבה יותר נפוצה ממה שנהוג לחשוב.