התלבטויות

החיים שלי מלאים בהתלבטויות.

האמת? אני ממש לא אוהבת להחליט.

יש בי פחד עמוק מהחלטות לא נכונות. אפילו קטנות.

כי החלטה אחת – גם אם היא נראית שולית – יכולה, כך נדמה לי, להשפיע על הכול.

קחו למשל החלטה יומיומית ופשוטה: לאכול עוגייה או בננה.

לכאורה, מה כבר ההבדל?

אבל הראש שלי מיד מתחיל לעבוד:

אולי הבננה תעשה לי טוב יותר,

ואולי דווקא מהקליפה שלה אני אחליק?

(כן, המחשבות לפעמים מגיעות רחוק).

המסקנה הקבועה היא שלא משנה מה אבחר – ההחלטה תמיד קשה.

ועכשיו זה מרגיש גדול יותר.

שנת 2026 עומדת בפתח, ואני מרגישה שהיא שנה מאוד גורלית עבורי.

שנה של שאלות. של כיוונים. של בחירות.

ברור לי שפעילות חברתית תמיד הייתה ותמיד תהיה חלק ממני.

אבל אם אני כנה לגמרי – אני גם עייפה.

עייפה מלהתנדב.

יש בי תחושה שהתנדבתי קצת יותר מדי,

ושדווקא בגלל זה קשה לי היום לצאת ממסגרת ה"מתנדבת".

כאילו התרגלתי לשים את עצמי בצד,

ולא ברור לי איך חוזרים למקום שבו גם אני נספרת.

אז אני שואלת את עצמי, ושואלת אתכם:

האם כדאי להמשיך להתנדב ולנסות להפוך את העולם ליותר טוב –

ואת עצמי להשאיר לאחר כך? אולי לפנסיה?

או שאולי הגיע הזמן לחשוב גם עליי?

האם אתם מתנדבים?

תורמים?

ועד כמה אתם באמת חושבים על עצמכם בתוך כל זה?

אני מודה:

אני טיפוס שחושב כמעט על כל אחד אחר – חוץ ממני.

ועכשיו אני מנסה, לאט, בעדינות, לשנות גישה.

אשמח מאוד לשמוע את דעתכם