מהדמיון לנייר

מי לא רוצה לפעמים לעצום עיניים

ולהסתכל מבפנים על הדבר שהוא הכי רוצה?

אני עושה את זה לא מעט.

עוצמת עיניים ומדמיינת את הבת שלי.

אני יודעת.

זה דמיון.

אני יודעת שכולם מבינים את זה, וגם אני.

אנחנו לא חיים בארץ פנטזיה, והדמיון לא הופך פתאום למציאות.

אבל האמת?

זה עוזר.

זה באמת עוזר.

יש לדמיון כוח.

לא כוח שמבטל את המציאות, אלא כוח שמרכך אותה.

שנותן ללב לנשום קצת.

אי אפשר להפוך דמיון למציאות,

אבל כן אפשר לתת לו מקום.

אפשר לכתוב אותו.

אפשר להפוך אותו לסיפור, לשיר, למילים.

ובצורה הזו – להרגיש שהוא קיים, אפילו אם רק על הנייר.

לא מזמן התחלתי לכתוב ספר בשם „הילדה מן האור”.

ובמובן הכי עמוק שלי – היא הבת שלי.

לא במציאות, אלא בעולם שיצרתי.

וכשכתבתי אותה, באמת הרגשתי.

והתרגשתי מאוד.

החיוך פשוט לא ירד לי מהשפתיים.

אני יודעת שזה רק דמיון.

אני יודעת שזו לא האמת.

אבל בראש שלי – זה כבר קצת אמת.

וזה עושה לי טוב על הלב.

והכי יפה בעיניי?

שמהדמיון הזה יוצא גם ספר פנטזיה,

וגם תחושה טובה, מחזקת, מנחמת.

משהו שהוא רק שלי, אבל אולי גם ייגע בעוד לבבות.

אז אני רוצה לשאול אתכם, באמת:

מה החלום הכי גדול שלכם?

מה הייתם רוצים שיתגשם,

ולו רק על הנייר?

לפעמים זה בדיוק המקום שבו חלומות יכולים להתחיל לחיות. ✨